״האמנות היא הדת שלי ואמנות טובה צריכה לרגש.״
באמצעות עולם דימויים עשיר, במסלולי מבוכי הנפש, מתעמתת מירב עם הפחדים, היצרים, החלומות, הזכרונות והתשוקות ויוצרת קתרזיס של תקווה והשראה לחיות בשלום עם עצמינו. התפיסה המרכזית של מירב וכמובן של כל פסיכולוגיית החיים היא שהאהבה היא התשובה לכל הפלונטרים והכוח החזק ביקום. הדבר ניכר הן בכתיבתה והן ביצירותיה.
״לעולם לא אחזור על עצמי, תמיד ארצה להביא את הדבר הבא שלא תלוי בטרנדים חולפים״

בניגוד לפסיכולוגיה, אמנות יודעת לשהות עם הכאב והקונפליקטים ולהכיל אותו. האמנות של מירב מעודדת חמלה עצמית, חופש פנימי, תקווה, חיפוש אחר האור והכי חשוב, אהבה ולא פחד. עוד לפני האמנות, מירב היתה אדם כותב, והיצירה שלה אינה שלמה בלי השפה. כמו מילים ללחן, מירב מעבירה מסרים כנים ואמיצים לצד יצירותיה וחושפת את עולמה ואת המשמעות של כל יצירה.
לכל אחת ואחת מ-300 היצירות של גליפס יש הלך רוח, השראה וסיפור שלם מאחוריהן.
״זו אחת הסיבות לחיבור העמוק, כי אמנות היא לא עוד ״דבר יפה לבית״ אלא השראה. אמנות יודעת לרגש ולהזיז משהו בלב.
עם צוות האמנים המשובח מירב נמצאת באבולוציה תמידית ובשאיפה ליצירות ללא מועד לידה או תפוגה.
בשונה מעוד תמונה או פוסטר, היצירה של מירב עשוייה מומרים שואפת לא להשתלט בגסות, אלא באצילות, עצמה ויוקרה. היא לא דומה לשום אמנות אחרת. ״לעולם לא אחזור על עצמי, תמיד ארצה להביא את הדבר הבא שלא תלוי בטרנדים חולפים״
כל יצירה ויצירה נרקמת בבית האמנות החל מההשראה והקונספט ועד לרצפת הייצור. וכל יצירה נולדת מתוך סיפור, מוזה, והשראה.
״המאהב״ והשותף של מירב ליצירה הוא החומר, שעם הרוח הנכונה אפשר לרחף איתו, בתלת מימד ובמשחקים של אור וצל, שכבות (LAYERS) , ואימפקט.
על פי גישתה של מירב, על האמנות של גליפס להיות מזוקקת. נמנעת מתוספות ועיטורים ומקפידה לשמור על פשטות   , כי היא התחכום האמיתי.
קשה למצוא בגליפס קו מיותר או עבודות שלא עוברות תחת
מניפת הצבעים המזוקקת שהפכה לסמל- השחור הנצחי, הזהב כתכשיט, והלבן האלגנטי היא חלק מהאייקוניות .
מירב הופכת את החיים למושא יצירותיה,כתיבתה של מירב היא חלק בלתי נפרד מהאמנות וכוללת השתקפות עצמית, חוויות חיים, והתעסקות בקונפליקטים של כאב מול תקווה כשההשראה היא תמיד קתרזיס של אופטימיות ואהבה.